<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' קידושין</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שום היתומים שלשים יום ושלהקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב, מאי שנא בבקר ובערב אמ' רב יהודה בשעת הוצאת פועלין ובשעת הכנסת פועלים, בשעת הוצאת פועלים דאי איכא דניחא ליה למיזבן אמר להו לפועלים אזלו סיירו לה ניה ליה בשעת הכנסת פועלים דנידכר דאמ' להו ניזיל נשילינהו, תניא נמי הכי שום היתומים שלשים יום ושלהקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים, אומרין שדה פלונית בסימניה ובמצריה כך היא יפה ובכך היא שומא כל הרוצה ליקח יבוא ויקח על מנת ליתין לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו, למא לי למימר על מנת ליתין לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו דאיכא דניחא ליה באשה ואיכא דניחא ליה בבעל חוב, איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד איכא דניחא ליה בבעל חוב דמוקיל בזוזא.
<h2>דף כב.</h2>
תנו רבנן שום היתומין שלשים יום ושלהקדש ששים יום דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומ' שום היתומים ששים יום ושלהקדש תשעים יום, וחכמין אומרין אחד זה ואחד זה ששים יום אמ' רב חיסדא אמ' אבימי הלכה שום היתומים ששים יום, יתיב רב חייה בר אבון קא אמ' לה להא שמעתא אמ' ליה רב נהמן בר יצחק ששים קא אמרת או שלשים אמ' ליה ששים, דיתומים או דהקדש אמ' ליה דיתומין, כרבי מאיר או כר' יהודה אמ' ליה כר' מאיר, והא רבי מאיר שלשים אמ', אמ' ליה הכי אמ' רב חיסדא קלפי טאבי בלאי מיניה דאבימי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופים שלשים בשני ובחמישי ששים, ואף על גב דכי חשיב להו מר ליומי דהכרזה לא האוו אילא תמנסר יומי כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי.
אמ' רב יהודה אמ' רב אסי אין ניזקקין לניכסי יתומים אילא אם כין היתה רבית אוכלת בהן, ורבי יוחנן אומ' או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני ורב אסי מאי טעמא לא אמר כתבת אשה הא תקינו לה רבנן מעשה ידיה ואידך זימנין דלא ספקא. מרי מר אגבי כתבה לגרושה מיניכסי דיתמי, אמ' ליה ראבינא למרי מר והא אמר רב יהודה אמ' רב אסי אין ניזקקין לניכסי יתומים אילא אם כין היתה רבית אוכלת בהן ורבי יוחנן אמ' או לשטר שיש בו רבית או לכתבת אשה משום מזוני, ואפילו רבי יוחנן לא קא אמר אילא באלמנה דקא מפסדא מזוני אבל גרושה לא, אמ' ליה אנן ההיא דר' יוחנן מישום חינה מתנינן לה, אמ' רב נהמן מראש לא הוה מיזדקיקנא לניכסי דיתמי כיון דישמעתה להא דאמ' חונא חברין מישמא דרב יתמי דאכלי דלא דידהו ניזלו בתר שבקיהו מיכן ואילך מיזדקיקנא, ומיעיקרה מאי טעמא לא רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיבד מצוה נינהו, ורב חונא בריה דרב יהושע אמ' אימור צררי אתפסיה, מאי ביניהו איכא ביניהו שחיב מודה או נמי דשמתוה ומית בשמתיה, שלחו מיתם שמתוה ומית בשמתיה הילכתא כרב חונא בריה דרב יהושע. [ע"ב] תנן שום היתומים שלשים יום ושלהקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב, במאי עסיקינן אי לימא בבעל חוב גוי מי צאיית ואילא פשיטא בבעל חוב ישראל בשלמא לרב חונא בריה דרב יהושע מוקי לה בשחיב מודה אילא לרב פפא קשיא, אמ' לך רב פפא אי בעית אימ' כתבה מישום חינה אי בעית אימ' בבעל חוב גוי שקיבל עליו בדיני ישראל או קיבל עליו לינטר להו עד דגדלי שקיבל לזו ולא קיבל לזו.
תא שמע אין ניפרעין מניכסי היתומים אילא מן הזבורית, במאי עסיקינן אי לימא בבעל חוב גוי שקיבל עליו כדיני ישראל או קיבל עליו לינטר להו עד דגדלי, שקיבל לזו ולא (ש)קיבל לזו.
<h2>דף כב:</h2>
תא שמע על מנת ליתין לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו, בשלמא לרב חונא בריה דרב יהושע מוקי לה בשחיב מודה אילא לרב פפא בשלמא כתובה מישום חינה אילא בעל חוב קשיא, בבעל חוב גוי שקיבל לזו (ולו) [ולא] קיבל לזו, ראבא אמר משום שובר, אמ' ליה רב חונא בריה דרב יהושע לראבא ומי חישת לשוביר והתנן הנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אילא בשבועה, ואמ' רבי אחא שר הבירה מעשה בא לפני רבי יצחק נפחא באנטיכיא ואמר לא שנו אילא כתובת אשה משום חינה אבל חוב לא וראבא אמ' רב נהמן אפילו בעל חוב נמי ואי חישת לשוביר התם נמי ליחוש אמ' ליה התם כיד אמרינן טעמה כדי שלא יהא כל אחד ואחד נוטיל מעותיו שלחבירו והוליך ויושיב לו במדינת הים. אמ' ראבא הילכתא אין ניזקקין לניכסי יתומים ואם אמר תינו ניזקקין, שדה זו ומנה זו ניזקקין ואין מעמידין אפטורפוס, שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפטורפוס, אבל נימצאת שדה שאינה שלו (אין) ניזקקין ואין מעמידין אפטורפוס, אמרי נהרדאיי בכולהי ניזקקין ומעמידין אפטורפוס לבר מינימצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי שהדי בשקרי לא מחזקינן, אמר רב אשי הולכך אנן איזדקוקי לא מיזדקקינן דהא אמ' ראבא הילכתא אין ניזקקין ואם מיזדקקינן מוקמינן אפטורפא, דאמרי נהרדאי בכולהי ניזקקין ומעמידין אפטורפוס לבר מינימצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי שהדי בשקרי לא מחזקינן.
אילו מאן דיזיף זוזי מיחבריה ושביק ואזיל למדינת הים ואית ליה מקרקעי ונקיטין שטרא עילויה פרע ליה בריה מימקרקעי בלא שבועה, דתנן [כתובות פ"ח ע"א] הנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אילא בישבועה אמר רבי אחא שר הבירה מעשה היה לפני רבי יצחק נפחא באנטיכיא [ואמר] לא שנו אילא כתובת אשה משום חינה אבל בעל חוב לא, וראבא אמ' רב נהמן אפילו בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטיל מעותיו שלחבירו והולך ויושב במדינת הים ונימצא אתה נועל דלת בפני לווין.
